Rosenfeld Gallery, 2018
| Yard. House. Works that have accumulated over the past year were drained here. The principle was to stay in motion and avoid a formation of a method. Thoughts of the comforting effect of nature were kind of a unifying medium. And about animals as intermediaries. The gaze of an animal, the becoming of an animal, and hell. Nature as hell and childhood as hell. About a boy playing in the yard. I try to make connections that will create a vacuum between them. Connections that will manifest themselves without the need for language mediation even if language arises in different ways. The exhibition has a mega-structure with a non-geometrical shape. The internal syntax does not necessarily rely on mechanisms of cause and effect, it origins from intuition rather than logic. The political and the conceptual sphere, as well as the meaning are not positioned on the front. Some of the works were created by Persona. A ghost. The one who puts the woman’s statue on the raft, or the father who builds a car for his son, or the oppressor who paints flowers. | חצר. בית. עבודות שהצטברו בשנה האחרונה התנקזו לכאן. העיקרון היה להישאר בתנועה ולהימנע מהיווצרות שיטה. מחשבות על האפקט המנחם של הטבע היו מעין תווך מאחד. ועל חיות כמתווכות. על מבט של חיה, על העשות חיה ועל עזאזל. הטבע כעזאזל וילדות כעזאזל. על ילד שמשחק בחצר. אני מנסה לעשות חיבורים שייצרו ריק ביניהם. חיבורים שיעבדו ללא צורך בתיווך השפה גם אם זו צצה באופנים שונים. לתערוכה יש מבנה על שהצורה שלו לא גאומטרית. התחביר הפנימי אינו מסתמך בהכרח על מנגנונים של סיבה ותוצאה, הוא נובע יותר מאינטואיציה מאשר על הגיון. הפוליטיות, המושגיות והמשמעות אינם ממוקמים בחזית. חלק מהעבודות נוצרו על ידי פרסונה. רוח רפאים. זו שמעמידה את פסל האישה על המקפצה או האב שבונה מכונית לבנו או הצורר שמצייר פרחים. |
| Nature Movie It begins with a newly hatched crow that fell out of the nest. In the first few weeks she lived in the yard with the dog. When she learned to fly, she returned to live among crows and came for a daily visit or landed on my shoulder on the street. After a few months she would arrive with a friend that stayed outside while she entered. The visits became short and rare until her integration with the crows was completed. I’m in the car (gray Peugeot 206, Model 2002) queuing in front of a parking lot. It’s a parking lot on several levels, and I’m not concentrating, sunk into something and not noticing that the car in front of me was already gone. Someone honked at me from behind. I panicked and pushed the gas pedal. The car leaped forward and then I’m out of the car and driving it with the remote control. It leaps again and I press the remote again. It leaps sharply to the right, up the floors. On the third time it gets stuck in the railing and I see it falling down many floors. I feel that my world has collapsed but I walk down indifferently so that nobody could feel it. I understand how much this car is dear to me. Boaz Arad, December 2017 | סרט טבע תחילתו בעורבת פעוטה שנפלה מהקן. בשבועות הראשונים גרה בחצר עם הכלבה. כשלמדה לעוף, חיה עם העורבים ובאה לביקור יומי או נוחתת על כתפי ברחוב. לאחר מספר חדשים הייתה מגיעה עם חבר שנשאר בחוץ כשנכנסה. הביקורים הפכו קצרים ונדירים עד שהחזרה אל העורבים הושלמה. אני במכונית (פיז’ו 206 אפורה, מודל 2002) בתור לחניון. זה חניון על קומות ואני לא מרוכז, שקוע במשהו ולא שם לב שהמכונית שלפני כבר נסעה. מישהו צופר לי מאחור. אני נבהל ושם פול גז. המכונית מזנקת קדימה ואז אני כבר מחוץ למכונית מסיע אותה עם השלט. היא מזנקת שוב ואני לוחץ שוב על השלט. היא מזנקת בפניה חדה ימינה במעלה הקומות. בפעם השלישית היא נתקעת במעקה ואני רואה אותה נופלת הרבה קומות למטה. אני מרגיש שעולמי חרב אבל יורד למטה באדישות, שלא ירגישו. אני מבין כמה המכונית הזו יקרה לי. בועז ארד, דצמבר 2017 |
