בסוף המסלול שמתווה התערוכה, תלוי לוח ועליו תרשים זרימה של היחסים בין הדמויות ב”זכרון דברים” של יעקב שבתאי. שלושה חברים, כל אחד עם מארג בני המשפחה, החברים, הפגישות המקריות, ההשפעות התרבותיות. התרשים הזה מהווה הצעה לקריאה של עשרות הציורים בתערוכה. זו קריאה ליצירת הקשרים בין הדימויים, התכנים וההקשרים הציוריים. הקשרים שמקורם בהיסטוריה הכללית, בהיסטוריה של האמנות ושל הציור ובהיסטוריות האישיות.
| התערוכה היא יומן מסע במרחבים שהציור מאפשר. מסע בו לא כל הדרכים סלולות והיעדים משתנים בתדירות גבוהה. הציורים נעים בין הפיגורטיבי למופשט, בין האקספסיבי למאופק, בין החושני לשכלתני. המצבור שנוצר, אינו מנסה לתאר מציאות קוהרנטית ואינו מתארגן כסגנון או כשיטה מחקרית. כל ציור הוא יחידה אוטונומית, המתנסחת מתוך ההיגיון הפנימי שלה ונקשרת לציורים הסמוכים לה במארג הקשרים, המסמן את המרחב שבין האישי, התרבותי והפוליטי. התערוכה מסמנת עבודה תוך תנועה מתמדת, ותוך נכונות לשינוי ולוויתור על נכסים. הליכה עם ונגד הטעם הטוב מתוך אמונה בכוחם של הציור, של הדימוי, ושל משחק מערכות ההקשרים. |
